פסק-דין בתיק ת"א 9419-10-10

רקע

לפני מונחת תביעתו של מר האני בדיר, יליד שנת 1978 (להלן: " התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 17.04.08 עת נפגע מארוע שלדעת התביעה מהווה "תאונת דרכים"  (להלן: " התאונה"). הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ (להלן: " הנתבעת") ביטחה את רכבו של התובע בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

מטעם בית המשפט מונו מומחים רפואיים. בתחום כירורגיה פלסטית, ד"ר מוריס טופז, העריך כי אין לתובע כל נכות רפואית. בתחום הכירורגיה, פרופ' אליהו ענתבי, העריך כי לתובע קיימת נכות רפואית צמיתה בגובה 10% לפי תקנה 11(2)ב' לתקנות המל"ל, אולם, אין לנכות זו כל קשר לתאונה.

לאחר שלא קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט מיום 09.07.12 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" ( מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב') והתיק נקבע לדיון הוכחות.

דיון הוכחות התקיים ביום 30.12.12, בו העיד התובע והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען כי התובע הוכיח שנפגע בארוע שמהווה "תאונת דרכים". הוא מודה כי נפגע ברגל לפני כעשור אך מדובר בתובע אשר עובד בעבודת כפיים, בסחיבה של דברים ושימוש ברגליו ואם לוקחים בחשבון שבמשך 4 שנים עובר לתאונה התובע לא התלונן על דבר, אזי ברור כי הנזקים נגרמו מהתאונה הנדונה. בעקבות התאונה מעסיקו הרגיש כי התובע לא מסוגל לעבוד לבד. 8 חודשים לאחר התאונה התובע עזב את עבודתו כשלטענתו תפקודו נפגע וזו אחת מהסיבות שהמעסיק סרב להעלאת שכרו. התובע לא עבד תקופה ארוכה ומן הראוי לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין כך. באשר ל'כאב וסבל' טוען התובע כי הוא אושפז בגלל הכיבים, פיתח תגובה אלרגית ועל כן אשפוזו התארך ובשחרורו נאלץ לרכוש תחבושת אלסטית ולקבל טיפולים באמצעות גרנופלקס כל יומיים, נקבעו לו אחוזי נכות זמנית ואין ספק כי התובע סבל. לטענתו, עקב התאונה נגרמו לתובע הוצאות רפואיות ונסיעה מאחר ונאלץ לבקר בבית חולים ואצל רופאים ויש לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה. כך הדבר גם לתקופה שלאחר התאונה, בה התובע נזקק לעזרת זולתו ויש לפצותו בגין כך. את שכ"ט המומחים אין לנכות מפיצוי התובע, שכן המינוי לא נעשה במטרה "לדוג" נכויות ועובדה היא שפרופ' ענתבי קבע לתובע נכויות זמניות דבר המעיד כי לא היתה זו בקשה סתמית והיתה קיימת ראשית ראיה.

ב"כ הנתבעת המלומדת כופרת בעצם קרות האירוע ולחלופין - אם ישתכנע בית המשפט בגרסת התובע - על היות האירוע תאונת דרכים על פי חוק. גם המל"ל דחה את תביעת התובע בגין אי הוכחת אירוע תאונתי כנטען על ידו והתובע לא הגיש ערעור על החלטה זו. על התובע חל הכלל כי 'המוציא מחברו עליו הראיה'. במל"ל טען התובע, כי התקשר מיד לאחר התאונה למעבידו, מר ארז חן, וסיפר לו על קרות התאונה. אולם, בטופס הפגיעה במל"ל טען התובע כי הודיע למעסיק יום למחרת על קרות התאונה וכי לא היו עדי ראיה לתאונה זו ובעדותו טען לגרסה נוספת לפיה היו עדי ראיה רבים לתאונה ולא ידע לתת הסבר מדוע לא ביקש ממי מהעדים שהיו נוכחים במחסן להעיד על עצם קרות האירוע ו/או ממעסיקו ו/או ממר אריק שמילביץ, עימו נסע הביתה ביום התאונה, כך שמדובר על עדות יחידה של בעל דין על פי סעיף 54 לפקודת הראיות ללא כל סיוע חיצוני.

יתירה מזו, על פי המסמכים רפואיים, התובע פנה לראשונה רק ביום 20.04.08 לקבלת טיפול רפואי, אז התלונן על פציעה ברגל ימין וללא שום אזכור מעורבותה של משאית. התובע ניסה להמעיט במצבו הרפואי הקודם, הן לתביעתו במל"ל והן בתצהירו, אך לאור המסמכים הרפואיים וקביעות המומחים נראה כי תלונות התובע מיום 20.04.08 הינן למעשה המשך ישיר של תלונותיו מזה 10 שנים וללא אירוע תאונתי.

ממשיכה לטעון ב"כ הנתבעת, כי אם בית המשפט יאמין כי האירוע דנן התרחש כטענת התובע, הרי שלא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. התובע החנה את המשאית על מנת לפרוק את הארגזים, דומם את המנוע, לטענתו היה באמצע הפריקה ואז נפל. מדובר על מקרה של פריקה על פי הפלת"ד שאינו מהווה תאונת דרכים, במקרה דנן לא מתקיים הרכיב של מטרות תחבורה. לעניין הנזק טענה הנתבעת כי ד"ר טופז קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובע נכות רפואית כתוצאה מהתאונה ופרופ' ענתבי קבע כי קיימת לתובע נכות רפואית בגובה 10% אך ללא קשר לתאונה. התובע הצהיר ששב לעבודתו מיד לאחר התאונה ושכרו לא נפגע ואין לנתבעת כל חבות לפצות בגין ראש נזק זה. היעדרותו היחידה של התובע מעבודתו היתה בתקופת האשפוז, ללא קשר לתאונה. לאחר האשפוז שב הוא לעבודתו ולא נגרם לו כל הפסד שכר. גם בעניין ההוצאות הרפואיות ונסיעה, נזק אשר מצריך ראיות של ממש, התובע לא צרף כל ראיה כי נגרמו לו הוצאות וכל הטיפול הרפואי לו הוא נזקק, ניתן לו במסגרת קופת החולים ואין מקום לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה. באשר לעזרת הזולת, התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הוצאות  או טרחה ואין לפצותו בגין ראש נזק זה. יש לפצות את התובע, לכל היותר, בסך של 2,500 ש"ח בגין ראש נזק של 'כאב וסבל' ויחד עם זאת להורות לתובע על השבת מחצית משכ"ט המומחים בהם נשאה הנתבעת.

ב"כ התובע המלומד השיב כי במסמך הרפואי מיום 20.04.08 מצוין כי "ביום ה' החליק בין הרמפות, עם חבלה בשוק ימין". קיימת עדות לחבלה ובתיעוד 3 ימים לאחר התאונה. כמו כן, אין צורך שהירידה מהמשאית תהיה מיד לאחר סיום הנסיעה. מדובר בהגשמתו של הסיכון התעבורתי, התובע נפל בזמן שניסה לרדת מהמשאית עם הארגזים.

דיון והכרעה

מתוך עדותו של התובע (עמוד 2 שורות 22-28 לפרוטוקול) צויין:

       "ש. חנית כבר ליד הרמפה?

         ת.  כן. כיביתי גם את המשאית. ירדתי מהקבינה אל הארגז של המשאית.

         ש. אז התחלת להרים ארגזים ריקים?

         ת. להעביר.

         ש. כמה העברת עד שנפלת?

         ת. 6, 7".